- מכון רב-דתי לחסד
בהתאם לאטימולוגיה עצמה של המונח “מניפסט” , הטקסט הבא מתכוון לחשוף אינטואיציות יסודיות מסוימות, להסביר הישגים תיאורטיים ולגבש אוריינטציות.
מתח הטבוע במחשבה היהודית
המסורת היהודית נשענת על מתח מהותי בין שתי תכונות אלוהיות: דין (משפט) ורחמים (חסד). דואליות זו, רחוקה מלהיות סתירה תיאולוגית, מהווה את אחד העקרונות המבניים של התנ”ך העברי, הספרות הרבנית, הפילוסופיה של ימי הביניים והמיסטיקה הקבלית.
השאלה הבסיסית היא זו:
כיצד יכול אלוהים צודק לחלוטין להיות רחום עד אין קץ?
המחשבה היהודית אינה פותרת את המתח הזה על ידי ביטול אחד הקטבים. להיפך, היא מציעה דיאלקטיקה דינמית שבה צדק וחסד מתקנים זה את זה.
צדק מבטיח את הסדר המוסרי של העולם.
הרחמים מבטיחים את האפשרות של המשכיותה.
בלי צדק, העולם יהפוך לשרירותי.
בלי רחמים, זה יהפוך לבלתי ראוי למגורים.
מתח זה אינו רק תיאולוגי. הוא מהווה את הבסיס לאנתרופולוגיה מוסרית: אחריות אנושית, אפשרות הסליחה, ועצם מבנה ההיסטוריה.
התורה קובעת את הצדק כעיקרון המרכזי של חיי אדם וסדר חברתי.
» צדק צדק תרדוף «
“צדק, צדק תרדוף.”
החזרה על המילה צדק (צדק) מצביעה על טבעה המוחלט. צדק אינו רק נורמה חברתית; הוא מהווה ציווי מוסרי בסיסי.
בבראשית, אברהם עצמו פונה לאלוהים:
“
“הלא שופט כל הארץ יעשה צדק?”
שאלה זו יוצאת דופן: היא מניחה שהצדק האלוהי מובן ועקבי.
התלמוד מבטא את דיוק השיפוט האלוהי:
“
*”הקדוש ברוך הוא תובע את הצדיקים כשערה.”*³
לפיכך, צדק אלוהי מרמז על אחריות אישית מוחלטת.
הרמב”ם: צדק כמבנה רציונלי.
עבור הרמב”ם, תכונות אלוהיות אינן מתארות רגשות אלא השפעות נצפות בעולם.
ב”מדריך נבוכים”, הוא מסביר שגמולים ועונשים תואמים את הסדר הרציונלי שרצה אלוהים⁴.
צדק אלוהי אינו תגובה רגשית. זהו ביטוי של חוכמה קוסמית.
לפיכך, במחשבה הרציונליסטית היהודית, שיפוט אלוהי תואם את המבנה האונטולוגי של המציאות.
התורה מגלה במפורש את הרחמים האלוהיים בהכרזת שלוש עשרה המידות האלוהיות:
⁵»
אלוהים מתואר כך:
➢ רחום
➢ רחום
➢ איטי לכעס
➢ שופע בטוב.
המדרש מבטא רעיון יסודי: אלוהים התכוון לברוא את העולם בצדק בלבד. הוא ראה שהעולם לא יכול להתקיים. הוא שילב רחמים לצדק.⁶
לפיכך, הרחמים הופכים לתנאי לאפשרות קיום.
עומק המילה רחמים
המונח רחמים (raḥamim) מגיע מהשורש .ר־ח־ם
היא נותנת:
רחם — reḥem: the uterus
רחום — raḥoum: רחמן
חמלה יהודית נתפסת אפוא כחמלה אימהית, בדומה לאהבת אם לבנה.
כפי שאומר תהילים:
“
*כמו שאב מרחם על ילדיו*
רחמים אינם רק פינוק: הם הגנה חיונית.
המסורת היהודית מתעלה על הניגוד בין צדק לרחמים דרך מושג התשובה (חזרה בתשובה).
התלמוד קובע:
⁸ »
“גדולה היא תשובה: טעויות הופכות לזכות.”
מערכת המשפט תדרוש סנקציה.
רחמים היו מציעים סליחה.
תשובה הופכת את החטא עצמו למקור להתעלות.
עבור הרב אברהם יצחק קוק, תשובה היא כוח קוסמי של שיקום.⁹
זה מאפשר לעולם להשיב לעצמו את האיזון המוסרי.
הקבלה מתארת כוחות אלה במבנה הספירות.
חסד – התרחבות, אהבה
גבורה — restriction, rigor
הרמוניה
בזוהר תפארת, מתאים ל-¹⁰. רחמים
לכן, רחמים הם האיזון בין אהבה לקפדנות.
זו לא חולשה וגם לא פינוק סנטימנטלי.
זוהי הרמוניה קוסמית.
העקדה: לידה סמלית של רחמים.
אירוע עקידת יצחק מייצג סינתזה זו.
אברהם מגלם את .חסד
יצחק מגלם את גבורה
הזוהר מסביר שהמפגש ביניהם מייצר…
האיל המוקרב במקום יצחק מסמל את הפיכת הדין לרחמים.
לפיכך, העקדה מסמנת את לידתה ההיסטורית של תיאולוגיה של חמלה, הבנויה על ידי צדק.
היהדות אינה רואה בתכונות אלו כתיאולוגיות גרידא.
הם מהווים מודל אתי.
התלמוד מלמד:
¹¹»
“כמו שהוא רחום, כך היה רחום.”
עם זאת, התורה דורשת גם צדק נטול פניות:
¹²»
לכן, האתיקה היהודית נשענת על איזון תובעני:
צדק מוסרי
➢ חמלה אקטיבית
➢ צדק פלילי וחסד.
המסורת הרבנית מדגימה איזון זה במשפט הפלילי.
המשנה קובעת:
סנהדרין שהוציאה להורג אדם אחד כל שבעים שנה כונתה משמידה.
דרישות הראיות היו מחמירות ביותר:
– שני עדי ראייה
– אזהרה מוקדמת
– קבלה מודעת של הפשע.
עונש מוות לא בוטל על ידי התורה, אלא הפך לבלתי ישים באופן מעשי.
רחמים לא מבטלים את החוק.
זה מגן על החיים.
בקבלה הלוריאנית, הרחמים מקבלים ממד קוסמי.
יצחק לוריא מתאר את הבריאה כתהליך:
צימצום – התכווצות
שבירה הכלים – שבירה
תיקון – תיקון
רחמים פועלים כמטריצה קוסמית, מרחב שבו ניתן לתקן את המציאות.
האר”י אפילו מדבר על איבור (הריון) כדי לתאר את השינוי הרוחני.
העולם נישא ברחם אלוהי.
השואה מייצגת את השאלה הרדיקלית ביותר שהוצגה בפני התאולוגיה היהודית.
איפה הם היו?
יש הוגים המעלות את מושג הסטר פנים – נסיגת הפנים האלוהיות.
¹⁴»
ההשגחה אינה נעדרת, אלא מוסתרת.
הרב סולובייצ’יק מתעקש על המשכיות הברית: הרחמים באים לידי ביטוי בהישרדות ישראל.
המסורת הרבנית נוקטת בעמדה של זהירות:
ישנן צורות של סבל שהן מעבר להבנה האנושית.
היהדות מפתחת תפיסה מסוימת של רחמים.
נַצְרוּת
→ חסד גואל
אִסלַאם
→ רחמיו הריבוניים של אלוהים
בודהיזם
→ חמלה אוניברסלית ללא אלוהים
יַהֲדוּת
→ חסד הקשור לברית ואחריות מוסרית.
אלוהים סולח כי האדם חוזר.
תיאולוגיה של אחריות ותקווה.
היהדות לעולם אינה מבטלת את המתח בין צדק לחסד.
הוא מציע דיאלקטיקה חיה:
צדק הוא הבסיס לסדר מוסרי.
חסד מאפשר לעולם לשרוד.
תשובה משנה את החטא.
האדם נקרא לגלם את האיזון הזה.
רחמים אינה חולשה.
זוהי היכולת האלוהית לשאת את האנושות למרות פגמיה.
כשם שהרחם מגן על העובר לפני הלידה, כך הרחמים האלוהיים יוצרים מרחב שבו החיים עדיין יכולים להתחיל.
קראו את המניפסט עם ההפניות שלו
עורכים:
הרב חיים בנדאו
יעקב נבט
מישל קניזרס
ג’ייסון אזולאי
אריאל קורנטין
זלמן בנדאו
אן בוניש
אן ברגר
מוריס ג’אבס
